השופטים: ניל הנדל, ג'ורג' קרא, עופר גרוסקופף
למערער בע"פ 8328/17: עו"ד דוד יפתח, עו"ד דן ענבר ועו"ד מאור שגב
למערער בע"פ 8388/17: עו"ד אבי חימי
למדינה: עו"ד חיים שוייצר
למשיב 2 (מוסא אברהים): עו"ד ענר יקותיאלי
למשיב 3 (איברהים פארג'): עו"ד חנוך רובין
המערערים הורשעו בעבירת רצח ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. ביום 7.9.15, דקרו האחים מוחמד וסאמר בסכין אותה רכשו קודם לכן בחנות סכינים, את רינאד איברהים ובן דודו, פארג' איברהים. רינאד נדקר פעמים רבות בגופו ומת במקום. פארג' שניסה להיחלץ לעזרתו, נדקר פעמיים ונפצע. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי המערערים 1 ו-2, האחים, בע"פ 8388/17 הם אלו שתקפו את המנוח ובן דודו, וזאת "בניצוחו" של אביהם זיאד, המערער בע"פ 8328/17, והטיל עליהם את העונשים הבאים: על האב ועל בנו מוחמד נגזר מאסר עולם בגין עבירת הרצח ומאסר לתקופה של 6 שנים, בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה, כן נגזר על כל אחד מהם לשלם פיצויים בסך 100,000 ש"ח לאביו של המנוח ו-25,000 ש"ח, כל אחד מהם, לפארג', שנפגע במהלך האירוע. על הבן הצעיר סאמר, אשר היה קטין בקרות האירוע, נגזר מאסר לתקופה של 20 שנים בגין עבירת הרצח ומאסר לתקופה של 3 שנים, בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה. בפני בית המשפט העליון ערעורים המופנים הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין. צויין כי הרקע לאירוע הינו סכסוך בין משפחת המערערים למשפחת המנוח שהחל בשנת 2007, כאשר נדרס למוות חוסני ג'בר – בנו של זיאד ואחיהם של מוחמד וסאמר, על-ידי מוסא איברהים אביו של המנוח.
סניגורם של מוחמד וסאמר טען כי יש בעדותו של פארג' כדי לעורר ספק ביחס למעורבותם של האחים במעשה. נטען כי רק בחקירה החמישית, לאחר שצפה בסרטון הסכינים, מסר פארג' כי הוא מזהה את התוקפים כמוחמד וסאמר, אותם הוא מכיר בעבר והיה אמור לזהותם כבר בעת התקיפה. בנוסף נטען כי בכתב האישום נכתב כי הסכינים שנרכשו על-ידי האחים הן בעלות להב באורך של 30 ס"מ, ואילו הסכין אשר נמצאה נעוצה בגופת המנוח היא בעלת להב באורך של 20 ס"מ, וכי קת הסכין שנמצאה בזירה נראית משומשת ולא חדשה. בנוגע לסכסוך בין המשפחות טען ב"כ המערערים כי הוא אינו משמעותי ובנוסף בית משפט קמא נתן משקל יתר לשקרי המערערים ושתיקותיהם במהלך חקירתם.
ב"כ האב זיאד טען כי אף אם בניו מוחמד וסאמר ביצעו את המעשים המיוחסים להם, לא היה מקום להרשיע את זיאד על סמך ראיות נסיבתיות בלבד שאינן מספיקות כדי לבסס הרשעה בפלילים. נטען כי כל שידוע למדינה הוא שזיאד הגיע עם בניו לרמאללה ביום האירוע, אך לא ניתן לקבוע כי הוא היה בכלל מודע לעובדת רכישת הסכינים ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי ידע מה עתיד להתבצע באמצעות סכינים אלו.
ב"כ המדינה טען כי קיים מניע לביצוע הרצח והוא הסכסוך בין המשפחות, וכי ניתן ללמוד על מעורבותו של זיאד באירוע, בין היתר משום שהוא בעל המניע המרכזי. נטען כי לאור העובדה ששלושת המערערים נסעו לרמאללה בשני כלי רכב שונים, מעיד בין היתר על תכנון הרצח מראש שכן זיאד ביסס לו אליבי על-ידי הפקדת שיק בבנק במבשרת.
ע"פ 8388/17 – ערעורם של מוחמד וסאמר – בית המשפט העליון קבע כי אומנם אין ראיות ישירות לכך שהאחים הם אלה שדקרו את המנוח, אך צבר הראיות והעדויות ביססו היטב את הרשעתם בעבירות המיוחסות להם. עוד נקבע כי רשת השקרים שטוו האחים נזקפת לחובתם וכי שתיקתם שיקפה התנהגות מפלילה המטילה דופי במהימנותם. בנוגע לעדותו של פארג' קבע בית המשפט העליון כי היא עדות שקשה לקבלה, אך לאור המצוקה בה היה מצוי עת נאבק במתקפה אלימה נגדו ונגד בן דודו, לאור העובדה שהתוקפים הגיחו לעברו בהפתעה, חבושים כובעים רחבי שוליים ולפחות אחד מהם מרכיב משקפי שמש ולאור היכרותו השטחית עם המערערים, הרי שהקושי שלו לזהות את תוקפיו, הוא מובן. בית המשפט העליון קבע כי ייתכן שנפלה טעות באורך הסכין שצוין בכתב האישום, אך אין בכך כדי לסייע לאחים, שכן, הסכין שנמצאה בזירת הרצח, נמצאה מתאימה לסכינים שנמכרות בחנות כלי הבית בה נראה מוחמד רוכש את הסכין.
ע"פ 8328/17 – ערעורו של זיאד – בית המשפט העליון קבע כי בהינתן התשתית הראייתית הכוללת, לא ניתן לקבוע שהאחים החזיקו בתכנית לרצוח את המנוח לפני הגעתם לרמאללה, ובוודאי שלא ניתן להוכיח, כי זיאד ידע על אודותיו, ולא כל שכן שהיה חלק מתכנית רצח שהתגבשה עובר לנסיעה לרמאללה. מבחינת היסוד הנפשי קבע בית המשפט העליון כי לא ברור שזיאד הינו חלק מתכנית משותפת שכן, לא הוכח מה טיב ידיעתו. נקבע כי לא ניתן לומר, על יסוד הראיות הנסיבתיות, כי זיאד מהווה מבצע בצוותא בעבירת הרצח, וכי הוא היה חלק מהתכנון והמעשה. בית המשפט העליון קבע כי העובדה שקיים קרע עמוק בין המשפחות, איננה יכולה להטיל על כתפיו של זיאד את האחריות לאירוע הרצח
